בגיל 13 הושיבה אותי סבתי מולה והכתיבה לי שמות וכתובות של רכוש משפחתינו בפולין. זו היתה צוואתה הרוחנית אלי. מצוידת בדף השמות ובתחושת שליחות חיפשתי איך לישם צוואה זו. פניתי לכל עורך דין ומשרד שהוזכרו בכתבות עיתונים בנושא, ללא הועיל. עורך דין ידוע אחד, שלא אזכיר את שמו, זרק אותי מכל המדרגות כיון שהיה לי רק את דף השמות ולא מסמכים רשמיים. בביקורי הראשון בפולין פניתי לעורך דין מקומי שהמליצו לי עליו, וגם הוא חזר אלי כעבור זמן מה ובפיו בשורה שלילית – הוא לא מצא כלום ממה שכתבתי לו. עד לרגע בו פגשתי את מי ששינה את גורלי. (המשך יבוא).